תפריט
קבוצת אחווה נוסדה בשנת 1913 בפתח-תקווה על ידי בני העלייה השניה.
ימים קשים לחלוצים בארץ. מחסור בעבודה, קשיי הסתגלות למציאות החדשה בא”י, בדידות ללא אח ודואג.
עקרונות הקבוצה היו כיבוש העבודה הקבלנית ע”י פועלים עבריים וחיים על יסוד השיתוף במשכורת.
חברי הקבוצה חיו בקומונה. הם ראו עצמם כארגון ארצי עם שלוחות במקווה-ישראל, נס-ציונה, ירושלים, חיפה, על הכרמל ועוד.
בזמן מלה”ע ה-I התגייסו רובם ככולם לגדוד העברי, ועם השחרור התארגנו, במרץ 1922, להתיישבות באיזור תל-ערד, נסיון שנכשל. בשלהי שנת 1922 י’ בטבת התרפ”ג עלו ביום גשם סוחף, קבוצה של שמונה חברים וחברה אחת מ”אחווה”, על אדמות שומרייה(ע”ש ואדי שומריה – ואדי יגור). המשק תוכנן בתחילה ל-25 משפחות בלבד. זאת הייתה תחילת ההתנחלות בעמק זבולון.
השם שנבחר למשק היה יגור על-שם הכפר הערבי השכן יג’ור.
המצב היה קשה מאוד בהתחלה. הקרקע לא התאימה לחקלאות והמים לא היו ראויים. חברים חלו בקדחת ומחוסר תנאי אשפוז חלקם נפטרו. המשק היה במצב נואש והיה צורך להצטרף לגוף גדול יותר. הויכוח היה בין הצטרפות ל”גדוד העבודה” או ל”קיבוץ עין חרוד” (שיותר מאוחר נקרא הקיבוץ המאוחד). יואל ברגמן שהיה מראשי המשק נפגש עם יצחק טבנקין, מראשי עין-חרוד, והוחלט להצטרף לתנועתו של טבנקין.
החלטה נוספת שקבעה את עתידו של המשק היתה שהמשק יהיה מבוסס על עבודה חקלאית ועבודה בשכר בסביבה. בתחילה עסקו בייבוש הביצות והסדרת ערוץ נחל הקישון וכן בעבודת חוץ בחיפה – בנמל ובמחצבות. החלוצים ניתקלו בתחרות קשה עם הפועלים הערבים שהסתפקו במשכורת דלה ועדיין מטרתם הייתה “כיבוש העבודה”. נמל חיפה ומחצבות נשר היו בין הפרוייקטים שבהם השתלבו החלוצים.
היחסים עם השכנים הערבים לא היו שקטים. באפריל 1931 בשעות הערב המאוחרות, חזרה קבוצת HaIgul חברים מביקור ביישוב נשר הסמוך. הם הותקפו מן המארב ע”י חוליית מרצחים בראשות עז-א-דין אל קאסם, ושלושה חברים נהרגו. מכוניות שעברו בבלד א-שיח’ (תל-חנן) הותקפו.
בשנת 1933 פרץ המשק את מחסום 25 המשפחות שגזרו עליו מוסדות ההנהלה הציונית, וזאת לאחר שתאחדו עם פלוגת “קלוסובה” (פלוגת חיפה) שהביאה עוד 40 חברים למשק. באותה שנה נחפרה הבאר הראשונה ונתגלו מים רבים שפרצו את הדרך להתפתחות חקלאית. בהמשך שנות השלושים גדל מאוד המשק ומנה כבר כמה מאות חברים.
בשנת 1937 החל לפעול בית הספר “טיץ”.
זיקתם של המייסדים לבעיות הביטחון של א”י, קירבת היישוב לחיפה וגודלו היחסי עשו את יגור מוקד לפעילות “ההגנה”. הפעילות היתה מצד אחד גלויה ובשיתוף פעולה עם השלטון המנדטורי, וגם פעולה מחתרתית נסתרת מתחת אפם של הבריטים.
המשטרה המנדטורית ישבה אז בג’למי (בית המעצר קישון היום) ובחנה כל הזמן את הנעשה בישובים. ביגור הוקמה גם יחידת הנוטרים שפעלה בשיתוף עם השלטון הבריטי.
הכשרות הפלמ”ח עברו את אימוניהם ביגור במסווה של קבוצות נוער העוסקות בעבודה חקלאית. מאוחר יותר הייתה יגור הבסיס ליציאה לפעולות תגמול נגד הפורעים הערבים. לוחמי הפלמ”ח יצאו מיגור לפיצוץ מתקן הראדאר בסטלה מאריס, ששימש את הבריטים לאיתור ספינות המעפילים. הפעילות הבטחונית התוססת לא נעלמה מעיני הבריטים, למרות שנעשו מאמצים גדולים להסוותה.
ביום שבת, 29 ביוני 1946, עם שחר הושם מצור על המשק ע”י חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית – “הכלניות”. כשניתן האות הם פרצו אל תוך הישוב בחסות שריוניות וגז מדמיע. החברים שניסו להתנגד בעזרת כלים חקלאיים, החזיקו מעמד עד שעות הצהריים.
הבריטים ריכזו את כולם בחדר האוכל ולקחו את כל הגברים למעצר בלטרון וברפיח. במשך שבוע ימים הפכו החיילים הבריטים בעזרת מגלי מוקשים ובולדוזרים כל סנטימטר חשוד בחיפושם אחר נשק מוסתר. ה”סליק” היה שיטת המסתור אז. בניית מחסן תת-קרקעי מוסתר. ברגע שהבריטים עלו על שיטה זו – הם מצאו את רוב הנשק המוסתר. הנשק הרב שנאגר ע”י “ההגנה” כלל רובים, מקלעים, מרגמות ותחמושת.
אותו יום נרשם בדפי ההיסטוריה כ”שבת השחורה”.
לאחר קום המדינה המשיך הקיבוץ לגדול ולהתפתח וב 1950 נחנך “לגין” – בית החרושת לקופסאות פח. הקיבוץ הצטרף למועצה האזורית זבולון. נחנך מכון החליבה, בריכת השחייה וכן אולם ההצגות “יד-למגינים” (אולם הנצחה).
קיבוץ יגור היה לשם דבר בחג ומועד בזכות פועלו של יהודה שרת (שרתוק), שהקדיש את כל מרצו, לאחר יום העבודה, ליצירת דפוסי חג אשר ישלבו בתוכם עבר והווה ויתנו ביטוי לאדם העברי העובד את אדמתו. כך יצר את ט”ו בשבט וביכורים והבאת העומר, חיבר את מסכת י”א באדר ותשעה באב, והידוע ביותר – סדר פסח נוסח יגור. יגור היווה שנים רבות מוקד לפעילות ציבורית. עוד בשנת 1946 אורגנה ועידת הקיבוץ המאוחד, ובראשית שנות ה-50 היה הקיבוץ משענתם של הימאים בשביתתם הגדולה.
בין מעצבי דמותו של הקיבוץ היה גם ישראל אידלסון(בר-יהודה) חבר כנסת וכן בממשלה, אך לא זנח את הקשר עם העבודה והבית.
בשנת 1962 עלתה קבוצת הכדורסל של הפועל יגור לליגה הלאומית, שמאוחר יותר התאחדה ונקראה “גבת-יגור” ואף זכתה בגביע המדינה . קבוצת הנשים בכדורסל אף זוכה באליפות המדינה בשנת 1963.
הקיבוץ שהפך גדול יציב ומבוסס תמך ואף החליט לאמץ קיבוצים נוספים ביניהם יד-חנה, מלכיה, בית-אורן ומעלה-צביה.
השינויים שעוברים על החברה הישראלית והחברה הקיבוצית בפרט – לא פסחו HaKatif גם על יגור. אך כקיבוץ מבוסס, אשר לו היסטוריה של התפתחות ושינוי תוך בחינה מדוקדקת ובצעדים מדודים, גם הפעם התהליך הוא מבוקר תוך שיתוף מירבי של כלל החברים. עברנו בהצלחה תהליך של הפרטת ענף המזון ואנו נמצאים בעיצומו של דיון על אורחות עבודה ופרנסה תוך בחינת גישות חדשות לאחריות החבר ואירגון הקהילה.
יגור היום הוא קיבוץ גדול ופורח בפתח נחל יגור, על דרך המלך מחיפה לנצרת, בחיק הכרמל וצוקיו עליו כתב הפזמונאי יורם טהר-לב, בן יגור, את שירו “ההר הירוק תמיד”.