 |
|
רוצה לשחק עם כולם
אני עומדת בצד, בפינה.
הם קוראים לי: "שמנה."
לא משחקת עם אף אחד
בקצה המגרש, לבד.
ואני כל כך רוצה
עם כלם לשחק בקבוצה.
בכדור, בקפיצה,
להתחרות בריצה.
לא לשמוע את כל השכונה:
"הנה השמנה!"
ופעם אחת להיות ראשונה,
(לא שלישית או שניה),
ראשונה
ושונה.
(מתוך: רגע שקשה לשכוח / הוצאת הקיבוץ המאוחד) |
 |
|
|
|
|
נולדתי בשנת 1941 בקיבוץ דפנה שבגליל העליון. כילדה אהבתי לכתוב ולצייר,
אך עיקר אהבתי הייתה נתונה לקריאה ולא פעם מצאתי עצמי שקועה בספר ולא יכולה
להניח אותו מידי עד תום הקריאה. בצבא שירתי בגולני וכשנישאתי עברתי לקיבוץ
יגור, שם אני חיה עד היום. יש לי ארבעה ילדים ושמונה נכדים שמעניקים לי
שמחה גדולה, ולא מאפשרים לי לשכוח מה הרגשתי ומה חוויתי כשהייתי בגילם.
בעבר הייתי גננת, מורה ומורה לדרמה יצירתית, ומזה שנים אני עורכת ספרי
ילדים ונוער בהוצאת ספרים ועוסקת בכתיבה. אני כותבת לקטנים, לקוראים צעירים
ולבני נוער. עד היום התפרסמו כ- 49 ספרים משלי, מלבד אסופות ואנתולוגיות
שקיבצתי וערכתי.
בעבודתי כעורכת, הוצאתי לאור כ - 500 ספרים של סופרי ילדים ונוער. אחדים
מספרי תורגמו לשפות שונות, ושניים מהם, "דוִד 'חצי-חצי'" ו"בקבוק הבושם
של אמא" הומחזו והוסרטו לטלוויזיה. רבים מספרי השתתפו במצעדי הספרים, ואני
נהנית להיפגש עם קוראים בבתי הספר, ולשמוע מה מסקרן ומעניין אתכם.
|
|
|
|
|
|
|
על קרשי הבמה
נוסף על אהבתי לקריאה ולכתיבה אהבתי מחזות, וכילדה הייתי אוספת את
ילדי השכנים ומביימת אתם הצגות. באותה תקופה בקיבוץ היינו לבושים כולנו
במכנסים ובחולצות בעלות צבע אחיד - חאקי או כחול - בגדים שצבעיהם לא
התאימו כלל להדר וליופי שמילאו את דמיוני. כדי להשיג תלבושות להצגות
שלנו, היינו מתדפקים על דלתות חברי הקיבוץ ואוספים בגדים שנשלחו לארץ
מאמריקה על ידי מכרים וקרובים. מתוך שלל 'הסמרטוטים הבלתי חלוציים'
ההם הייתי בוחרת את היפים והמלכותיים ביותר ומלבישה בהם את השחקנים.
|
|
|
 |
 |
 |
| מתוך: "הזמיר בארץ סין" |
מתוך: "מסע הבובות לארץ ישראל" |
מתוך: "אהבה זה כל הסיפור" |
|
|
 |
אהבת הבמה לא עזבה אותי גם כשבגרתי והפכתי מורה לדרמה ובמאית בבית הספר במקום מגוריי,
ואת אהבתי זאת הנחלתי לשירי, גיבורת ספרי "בקבוק הבושם של אמא"
|
|
|
